ירושלים
רח' בורוכוב 61
מרפאת קריית היובל
026310789
025838667
שד' משה דיין 72
ירושלים
מרפאת פסגת זאב
2008-2011 כל הזכויות שמורות לד"ר בולטה אדריאן ©
האתר נבנה ע"י בולטה אדריאן 052-6234838
דמודקס
דמודקס הנה מחלת עור בכלבים ולעיתים רחוקות בחתולים.המחלה מופיעה בעיקר בכלבים צעירים אך ניתן לראות התפרצות המחלה גם בכלבים בוגרים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.בחתולים המחלה מאוד נדירה והיא נגרמת עי טפילים שונים אך מאותה משפחה
גורם המחלה
גורם המחלה בכלבים הינו אקרית,טפיל מיקרוסקופי, בשם דמודקס קאניס
(DEMODEX CANIS)
בכלב בריא בעל מערכת חיסון תקינה אקריות העור הללו חיות על העור באופן טבעי מבלי לגרום למחלה,ההדבקה נעשית בד"כ מהאם לגורים בשבוע הראשון לחיי הגורים.המחלה מתפרצת כאשר האקריות מתחילות להתרבות יתר על המידה בעיקר בתוך זקיקי בשיער עקב ירידה בתפקוד מערכת החיסון.זאת הסיבה לכך שהמחלה מופיעה לרוב בגורים אשר אצלם מערכת החיסון טרם התפתחה במלואה
בכלבים בוגרים התפרצות המחלה נובעת מירידה בתפקוד מערכת החיסון עקב מחלה אחרת,טיפול ממושך בסטרואידים ובמצבים של סטרס כגון מעבר דירה,שיכון בפנסיון,הריון ואף יחום.לכן כאשר מאבחנים את הטפיל בכלב בוגר יש לבצע בדיקות נוספות לאבחון הבעיה המקורית
אבחון
איבחון הטפיל הנו פשוט למדי ונעשה עי מגרד עור עמוק,כלומר גירוד העור ע"מ למגיע לשכבות העמוקות בהן שוכנים הטפילים,זיהוי הטפיל במיקרוסקופ יהווה אימות לחשדות הרופא
צורות הופעת המחלה
המחלה מופיעה בשתי צורות עיקריות:מקומית ומפושטת
דמודקס בצורה מקומית
מופיע כאזור בודד או מספר מועט של אזורים של התקרחות קטנה יחסים מלווה עם קשקשים,האזור יכול להיות מגרד או לא מגרד.מקרה של דמודקס מקומי יכול לחלוף מעצמו אך במקרים אחרים חוסר טיפול והזנחה יגרור התפשטות המחלה והפיכתה לצורה מפושטת לכן ההמלצה היא לטפל גם במקרים מקומיים
דמודקס בצורה מפושטת
הצורה המפושטת הנה מחלת עור קשה מאוד בה חלק נרחב מגופו של הכלב מכוסה בפצעים ושיערו נושר. פצעים אלה מזדהמים לעיתים קרובות דבר המסבך עוד יותר את מצב הכלב ומקשה על הטיפול בכלב. צורות טיפול מקובלות כוללת שטיפות בחומרים מיוחדים הקוטלים טפילים, מתן אורלי (דרך הפה) של סירופ או לסרוגין זריקות שבועיות. במקרה של הופעת זיהום עורי הכלב יקבל גם כיסוי אנטיביוטי.
הפרוגנוזה(צפי ההחלמה) של כלב החולה בדמודקס מפושט תלוי מאוד במצב בו הגיע הכלב למרפאה. מחלת דמודקס מפושטת מעמידה את הכלב בפני סכנת חיים ולעיתים אף הטיפול המסור ביותר לא ימנע את מות הכלב
דמודקס הנה מחלת עור בכלבים ולעיתים רחוקות בחתולים.המחלה מופיעה בעיקר בכלבים צעירים אך ניתן לראות התפרצות המחלה גם בכלבים בוגרים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.בחתולים המחלה מאוד נדירה והיא נגרמת עי טפילים שונים אך מאותה משפחה
גורם המחלה
גורם המחלה בכלבים הינו אקרית,טפיל מיקרוסקופי, בשם דמודקס קאניס
(DEMODEX CANIS)
בכלב בריא בעל מערכת חיסון תקינה אקריות העור הללו חיות על העור באופן טבעי מבלי לגרום למחלה,ההדבקה נעשית בד"כ מהאם לגורים בשבוע הראשון לחיי הגורים.המחלה מתפרצת כאשר האקריות מתחילות להתרבות יתר על המידה בעיקר בתוך זקיקי בשיער עקב ירידה בתפקוד מערכת החיסון.זאת הסיבה לכך שהמחלה מופיעה לרוב בגורים אשר אצלם מערכת החיסון טרם התפתחה במלואה
בכלבים בוגרים התפרצות המחלה נובעת מירידה בתפקוד מערכת החיסון עקב מחלה אחרת,טיפול ממושך בסטרואידים ובמצבים של סטרס כגון מעבר דירה,שיכון בפנסיון,הריון ואף יחום.לכן כאשר מאבחנים את הטפיל בכלב בוגר יש לבצע בדיקות נוספות לאבחון הבעיה המקורית
אבחון
איבחון הטפיל הנו פשוט למדי ונעשה עי מגרד עור עמוק,כלומר גירוד העור ע"מ למגיע לשכבות העמוקות בהן שוכנים הטפילים,זיהוי הטפיל במיקרוסקופ יהווה אימות לחשדות הרופא
צורות הופעת המחלה
המחלה מופיעה בשתי צורות עיקריות:מקומית ומפושטת
דמודקס בצורה מקומית
מופיע כאזור בודד או מספר מועט של אזורים של התקרחות קטנה יחסים מלווה עם קשקשים,האזור יכול להיות מגרד או לא מגרד.מקרה של דמודקס מקומי יכול לחלוף מעצמו אך במקרים אחרים חוסר טיפול והזנחה יגרור התפשטות המחלה והפיכתה לצורה מפושטת לכן ההמלצה היא לטפל גם במקרים מקומיים
דמודקס בצורה מפושטת
הצורה המפושטת הנה מחלת עור קשה מאוד בה חלק נרחב מגופו של הכלב מכוסה בפצעים ושיערו נושר. פצעים אלה מזדהמים לעיתים קרובות דבר המסבך עוד יותר את מצב הכלב ומקשה על הטיפול בכלב. צורות טיפול מקובלות כוללת שטיפות בחומרים מיוחדים הקוטלים טפילים, מתן אורלי (דרך הפה) של סירופ או לסרוגין זריקות שבועיות. במקרה של הופעת זיהום עורי הכלב יקבל גם כיסוי אנטיביוטי.
הפרוגנוזה(צפי ההחלמה) של כלב החולה בדמודקס מפושט תלוי מאוד במצב בו הגיע הכלב למרפאה. מחלת דמודקס מפושטת מעמידה את הכלב בפני סכנת חיים ולעיתים אף הטיפול המסור ביותר לא ימנע את מות הכלב
המאמר עודכן לאחרונה בתאריך13/06/11
טיפול בדמודקס
הטיפול המומלץ כיום הינו במתן אורלי (דרך הפה) של תרופה לתקופה ארוכה לאחר מתן של חודש ימים יש לחזור על בדיקת המגרד.במידה ובמגרד ימצאו שוב טפילים יוארך הטיפול בחודש נוסף עד לקבלת מגרד שלילי.במידה ולא ימצאו טפילים נוספים יוארך הטיפול אך במינון קטן יותר.הטיפול ימשך עד לקבלת שני מגרדי עור שלילים.
במקרים קשים במיוחד או במקרים בהם הכלב יפתח רגישות לתרופה יטופל הכלב בצורה מקומית.טיפול זה יכלול שטיפות בחומר הקוטל את הטפיל.חומר זה הנו רעיל ביותר ושימוש לא מושכל עלול לגרום לנזק ואף להרעלה,לכן משתמשים באופציה זאת רק במקרים בהם היא הכרחית.לעיתים יהיה צורך אף לגלח את הכלב ע"מ להגיע ליעילות מקסימלית בעזרת השטיפות
האם חיה נגועה יכולה להדביק חיות אחרות או בני אדם
נהוג לחשוב כי דמוקדס אינו עובר בין חיה לחיה ואף לא לבני אדם. כיום ידוע על מספר מקרים בהם כלבים בוגרים ובריאים נדבקו ולכן ההנחה כי דמודקס אינו מדבק נבדקת מחדש
לגבי בני אדם ברור כי הטפיל אינו מדבק
מה לגבי חתולים
קיים דמודקס גם בחתולים.הופעת הטפיל על חתול הנה נדירה מאוד ובכל מקרה מדובר באקריות שונות מאלו הפוגעות בכלבים אך מאותה משפחה.האקריות הפוגעות בחתול הם
Demodex Gatoi
Demodex Cati
בשום מקרה אין העברת טפילים בין חתול לכלב
המאמר נכתב בתאריך 20/06/08